Hoil Moshe Hoshea 8 – הואיל משה הושע ח‏ – Mikraot Gedolot

E/ע

הערותNotes

(א) אל חכך שפר – אל חכך תן שופר, וקרא ״האויב יראה כנשר״ וגו׳; ויש להניח כי הושע הנביא ע״י תנועות ידיו ויתר איבריו היה מסתייע הרבה בדיבורו, ומזה השמטות רבות בסגנון ספרו.
פשעו – בשי״ן והוראתו קרובה לפסע בלשון חכמים ולכפשע ביני ובין המות (שמואל א׳ כ׳:ג׳), א״כ נרדף הוא לעברו. (ב) לי יזעקו וגו׳ – יצרנו הִתְעָנוּ אחרי עבודת האלילים, אבל לא האמננו באלהותם כי אם באלהותך.
ישראל – אנו בני ישראל. (ג) זנח וגו׳ – מה תועלת להם באמונתם בי אם זונחים ומשליכים אחרי גום תורתי, שלא להנאתי ולכבודי צויתיה כי אם לטובתם? וזנותם התישה כחם ואינם יכולים לעמוד לפני אויב. (ד) המליכו – השירו מגן עליהם מלכים ושרים ולא שאלו את פי, או שידעו בהם כי יתעום אחרי ע״א.
למען – מקור התיבה שרש ענה, והוראתה עלול טבעי לסבת מה; השתמשם במקצת כספם וזהבם לעשות מהם עצבים היתה סבה לא להרבות עשרם כי אם להכחידו; וכל זה מִטֶבַע, כי תורת ה׳ תחליץ כח גוף האדם ושכלו, וע״א המכוערת תתישם; ושם עצבים מלשון ידיך עצבוני (איוב י׳:ח׳) לשון יצירת איברים, ועצב בחילוף אותיות בומ״ף הוא עצם; וישעיה (מ״ה:ט״ו) קרא לאלילים צירים ממקור צר וצורה, ולשני השמות עצבים וצירים מלבד הוראתם הנזכרת יש הוראת צער ומכאוב; לפי שעבודתם מביאה לידי צער ומכאוב. (ה) זנח – אותך, והוא לשון לעג ע״ד אזנים להם ולא יאזינו (תהלים קל״ה:י״ז).
עד מתי וגו׳ – גם הם יודעים כי אין ממש באליליהם ורוצים לשוב אלי, אבל נפשם אדוקה בזנות, ואינם מתאמצים לסור מתועבותיהם. (ו) והוא – בעל הטעמים עשהו דבק לתיבת מישראל שלפניו; ויש לדבקו לבא אחריו. ותיבות כי מישראל עומדות בפני עצמן, והנביא הוציאן מפיו דרך קריאה ״כי מישראל!⁠״ נמצא אליל זה ולא לקחוהו מעם אחר (דוגמתו היתה במצרים בשור אַפִיס, אבל לא עגל ממש ולא עבודתו המכוערת; וכבר בעגל שעשו במדבר כתוב ויקומו לצחק, פרשת תשא, שענינו כמו והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו).
שבבים – מלשון שביבא די נורא (דניאל ג׳:כ״ב) נצוץ, חלק קטן של פחם בוער המית גבורי נבוכדנאצר, ושלשת רעי דניאל לא הוזקו מכל יקדת התנור (ועיין המקראות שם). (ז) כי רוח יזרעו וגו׳ – עבודתם האלילים היתה מעשה הבל וסכלות וממנה תצא להם תקלה רבה; אולי בימי עבודתם אותם יראו הצלחה עוברת במעשה ידיהם אבל לא יהנו ממנה. (ח) נבלע וגו׳ – בפנותו לעזרה נגד ארם לאשור ולמצרים, אבד מצבו החפשי.
ככלי וגו׳ – ישראל פנו לגוים לכרות ברית אִתָּם, אבל אלה חשבו בלבם ומה תועלת תצא לנו מברית עם עם חלש ורפה ידים! (ט) פרא וגו׳ – כן היה טבע אשור בימים ההם, יושב בטח בדד בארצו ואינו שם לבו לירש ארצות, ולא ירא שאחרים יבואו וירשו ארצו.
התנו אהבים – מלשון אתנן (שממנו תנאי בלשון חכמים), הבטיחו לאשור עזרתם אם יצטרכו, ובלבד שיבואו עתה לעזרתם נגד ארם. (י) אקבצם – אעשה באופן שלא יצטרכו עוד לעזרת שום אומה נכרית וישבו על אדמתם בטח בדד, זה נראה לי לשון אקבצם; וחבירי רצו לפרשו על הגלות המעותדת להם לעתיד, וקולם לא נכנס באזני.
ויחלו – לשון התחלה כהוראתו התדירית וחסר פעל אחר ״לנוח, להנפש״ או דומיהם; וכבר אמרתי למעלה (פסוק א׳) שזה סגנון נביא זה להשמיט תיבות הנשמעות מאליהם ע״י תנועת מה.
מלך שרים – מלך ושרים. (יא) כי – לשון אבל, כמו לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלהים (פרשת ויגש). (יב) רבי תורתי – לימודים נכבדים להורות להם הדרך לבוא לידי הצלחה; ולימודי היו בעיניהם דברים זרים שלא תוֹבן תועלתם. (יג) זבחי וגו׳ – חושבים למצוא חן בעיני ע״י קרבנות; הלא טוב שישחטו הבהמות ויאכלון ולא יעלו אותן כליל על מזבחי.
הבהבי – אִשַי, ואותיות הב ישנן גם בשם להב ולהבה, ומצאנו במשנה (פרשת במה מדליקין) ולא הבהבה.
יזבחו – כמו ויזבח אדוניהו (מלכים א׳ א׳:ט׳).
עתה – להפך מהיות לרצון לפניו, קרבנותיהם לא יועילו כי אם להזכיר עונם.
ישובו – ע״ד שכתוב בסוף קללות כי תבוא והשיבך ה׳ מצרים באניות וגו׳ ששפלות גדול היא להם לפנות לעזרה אל עם שנשתעבד בהם. (יד) היכלות – לאליליו, ובזה קוה להעזר מאויביו; וכן יהודה בטח לא על ה׳ רק על עריו הבצורות. רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון